שיעור 1. מהי לאומיות,  2010

מהי לאומיות

מרכיביה העיקריים של תופעת הלאומיות המודרנית ומאפייני התנועות הלאומיות

המושג לאום מתייחס לקבוצה של בני אדם שיש להם מרכיבים משותפים היוצרים מסגרת אחידה ומלוכדת, כמו: שפה, מנהגים, סמלים, חגים, מוצא, עבר, דת, דפוסי תרבות, הרגשה של שייכות, והם פועלים לטפח ולשמר את הדברים המשותפים.

קבוצה חברתית זו, קבוצה (חבורה) של אנשים שיש להם מטרה או מטרות משותפות. חברי הקבוצה קיבלו על עצמם "כללי משחק" והם חלק מאמנה חברתית. מקובל לראות בהשתייכות לקבוצה בקבלת הכללים שנקבעו.

קבוצה חברתית בעלת מרכיבים משותפים נוספים, כמו זהות או מוצא משותף קבוצה אתנית.

קבוצה שהמרכיבים הנוספים שלה הם ערכים פרי בחירה כמו: שוויון, חירות, זכויות אדם תקרא קבוצה פוליטית.

קבוצות אלו תהפכנה לקבוצות ללאום, כאשר תפתחנה מודעות לאומית, תשאפנה להגדיר את עצמן במסגרת של מדינה בה היא חיה  ותפעלנה לממש בפועל את מטרותיהן.

לאומיות כוללת קבוצות בעלות תודעה והשתייכות המתבססות על תכונות או מוסדות הקשורים לקבוצה, כמו: תרבות לאומית, שפה לאומית, מוסדות וטריטוריה לאומיים.

סוגי לאומיות ומאפיינים:

  • לאומיות אתנית, מתבססת על מרכיבים שהאדם נולד איתם כמו: מוצא, שפה, עדה, תרבות היסטוריה דת וכו'. חברי הקבוצה פועלים במשותף לשמר ולטפח את המרכיבים הייחודיים שלהם. ההשתייכות לקבוצה האתנית אינה קשורה דווקא בקיום מסגרת מדינית משותפת, האדם נולד לתוך הקבוצה, הגורם המאחד את הקבוצה מתבסס על ההיסטוריה, התרבות , השפה והדת.
  • לאומיות פוליטית (אזרחית / ליברלית), מתבססת על רצונו של האדם להשתייך ולכן הוא רוכש את המרכיבים המייחדים את הקבוצה, למשל הוא בוחר להשתייך למדינה המתבססת על ערכים משותפים, על חוקה, על מוסדות ועל מרכיבים אידיאולוגים.

מהי לאומיות, לאומיות היא שילוב של רגשות לאומיים, תחושת השתייכות ושאיפה להקים מדינה. זאת אומרת הקבוצה החברתית תהפוך ללאומיות, כאשר תפעל למען הקמת מסגרת מדינית.

דרכי הפעולה של הקבוצה הן מגוונות החל מניסיון לעורר דעת קהל לאומית, ליצור מרכיבים מיוחדים, קריאה להקמת מדינה, הדחת שלטון, התנתקות ממסגרת מדינה קיימת.

מימוש הלאומיות הוא למעשה הצלחת התהליך – הקמת מדינה, בחירת מוסדות לאומיים, מוסדות שלטוניים ויצירת זהות בין הלאום לבין המדינה.

מהו לאום?

לאום הוא קבוצת אנשים, בני חורין (חופשיים), שיש להם הסטוריה משותפת, שפה משותפת, תרבות משותפת, המתגוררים באיזור גיאוגרפי מוגדר ויש להם רצון, מתוך הרקע המשותף והקירבה שהוא יוצר, להגדיר את חייהם המשותפים מנקודת המוצא של היותם חופשיים וריבוניים ומקורבים אחד לשני.

הגדרות למושג לאומיות:

גלנר – התפיסות הלאומית והפוליטיות הן יחידה אחת.  בעת החדשה נוצר צורך באחידות לאומית ופוליטית, זאת בעקבות המהפכות התעשייתית והצרפתית, שדרשו פעילות משותפת ומכוונת על ידי שלטון מרכזי. כדי ליצור את המסגרת החדשה נדרשו מרכיבים משותפים כגון: חינוך לערכים לאומיים, תקשורת, הכשרת כוח אדם לשוק העבודה ולצבא, הגדרה עצמית, שליטה על טריטוריה ומשאבים.

סמית – אוכלוסיה של אנשים, בעלת מרכיבים משותפים שיש לה שם ונמצאת על שטח משותף ויש להם  כקבוצה סיפורים, אגדות והיסטוריה משותפים. לקבוצה זו יש מטרה להקים מסגרת מדינית ובה לקיים ולטפח תרבות אוטונומית משותפת.

לאומיות

ניתן להבין את המושגים "לאום" ו"תנועה לאומית" באמצעות המושג הגדרה עצמית.

השאלה שאדם שואל את עצמו – "מי אני"?

לפני המאה ה- 18 באירופה הגדיר האדם את עצמו על פי דתו, או על פי איזור מגוריו, או על פי מלכו. המעבר לעת החדשה יצר תפיסה חדשה של האדם ושל הקשרים בינו לבין האחרים בחברה. בעת החדשה האדם נתפס כיצור תבוני, חופשי ועצמאי. האדם בחברה המודרנית חייב לקבל אחריות על חיו ועל חיי החברה בה הוא חי. האדם הוא הריבון על חיו ועל החברה אליה הוא משתייך. בני האדם המרכיבים את החברה הם שולטים ומכריעים בעצמם.

תפיסה זו היא העומדת בבסיס הרעיון הלאומי, והיא תוביל בהמשך להתפתחות מדינות הלאום.

כדי ליצור חברה שבה האזרחים הם הקובעים, המחליטים והשולטים, היה צורך ליצור מכנה משותף הקובע, שכל השותפים בחברה שייכים ללאום אחד.

התפתחות הרעיון הלאומי בסוף המאה ה -18 קשורה לביקורת על הסדר החברתי הקיים. הביקורת התמקדה  בחופש ובזכויותיו של האדם מצד אחד, ובמקור הסמכות של השלטון הקיים מצד שני.

דוגמאות לביקורת על החברה והצעות לשינוי ניתן לראות בדבריהם של הוגי דעות  כמו:

מונטסקיה, שתבע את המושג הפרדת רשויות. כדי לשמור שהשליט לא ישלוט בדרך של עריצות יש צורך להפריד בין רשויות המדינה: מחוקקת, מבצעת ושופטת, כדי ליצור מערכת של בלמים ואיזונים. אמנם המלך יכול להמשיך ולשלוט אבל סמכויותיו צריכות להיות מוגבלות ומקורם בעם

ז'ן ז'ק רוסו, שטען: העם הוא הריבון, העם הוא השליט. ישנו רצון כללי של העם והוא בא לידי ביטוי במערכת החוקים. החוקים נחקקים על ידי הרשות המחוקקת, שאליה נבחרים  נציגי העם. את החוק כולם צריכים לכבד, החוק הוא עליון, משום שהוא התקבל בהסכמת העם. הרעיון של רוסו, כפי הנראה עומד בבסיס התפתחותו של המושגים לאום, לאומיות ואומה.

  • הרעיונות של מונטסקיה, רוסו, הובס מצד אחד, מיקדו את תשומת הלב בזכויות האדם והאזרח, הם ביטלו את הסמכויות של המלך ושל הכנסייה.
  • רעיון הרציונליזם מצד שני התחיל תהליך מודרני מואץ של חילון. אם האדם הוא רציונלי ומסוגל לחשוב ולהבין בעזרת השכל, אז הוא לא צריך את האמונה הדתית באל, ואינו נזקק לכנסייה או למלך ש"נבחרו" בחסות האל, אלא בכוחו ובשכלו של האדם.
  • המסקנה המתבקשת היא שאם השלטון אינו אלוהי, ושאם האדם מסוגל להבין  תופעות שונות בעזרת שכלו, אז האדם – האזרח, הוא הריבון והוא מבטא את הרצון הכללי, רצון העם.

חזרה להיסטוריה א

About these ads
רשומה זו פורסמה בקטגוריה היסטוריה א, שיעור 1, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.